שני ילדים גדלים באותו בית וכל אחד מספר סיפור אחר. אח אחד מרגיש שהעניקו לו והוא קיבל הרבה. אחיו חווה את הילדות שלו אחרת וטוען במרירות שהוא לא קיבל מספיק.
האם שני האחים גדלו בשני בתים שונים?
בפרשה שלנו אברהם אבינו מנהל משא ומתן מפותל מול אלוקים בניסיון להציל את העיר סדום. עיר שהתנוונה לשחיתות חברתית שבשיאה אסרה על התושבים להזמין אורחים.
אברהם עצמו מייצג את האנטי תזה של סדום. בכל פעולותיו במקרא הוא מאופיין כאיש של חסד וערבות הדדית.
חז"ל אומרים שהחטאים של סדום נבעו מהיותם חברת שפע שזכתה לרווחה כלכלית והפכה להיות מרוכזת בעצמה.
בנקודה זו בדיוק, נפער פער תהומי בין אברהם לאנשי סדום:
אברהם רואה את הקיום האנושי כמרחב של שפע. האדם חי בזכות החסד האלוקי האינסופי. הוא אינו תמים. אברהם רואה שיש בעולם גם סבל ורוע, אך הוא מבין שעצם הקיום של האדם בעולם משוכלל ומלא בחיים, מייצג את הרחמים והטוב האלוקי. מתוך הזדהות עמוקה עם החסד האלוקי, מחליט אברהם להצטרף למגמת החסד שבקיום, והוא גומל חסד ועוזר לזולת.
אנשי סדום גם הם זכו לשפע, אך הם הילד המפונק שתמיד דורש עוד, ומרוב טוב הוא שקוע בעצמו ולא רואה את הזולת.
אברהם ולהבדיל תושבי סדום, גדלו כמו שני אחים באותו בית שנתן והעניק ללא גבול. כל אחד מהם בחר לפרש את הקיום בצורה אחרת. אנשי סדום מתוך תחושת 'מגיע לי ורק לי' , ואילו אברהם אומר, אם אני מקבל כל כך הרבה, אני חייב לתת לזולת.
בימים של ערבות הדדית עמוקה, כולנו מרגישים בני אברהם.
