30 ימים עברו, ימים ששינו את חיינו לנצח. אנחנו הדור שהוטלה עליו המשימה ללמוד לעצמנו ולספר לדורות הבאים על גבורה אנושית מדהימה שהתגלתה בתוך פרץ בלתי נתפס של רוע ואכזריות.
על אנשים מדהימים ששירת חייהם נקטעה בגסות על ידי חיות בצורת אדם.
וככל שהלילה חשוך, וככל שהלילה קודר, אור הכוכבים בוהק יותר, מאיר יותר.
והכוכבים – מהם גדולים ומהם צנועים, כוכבים זוהרים וכוכבים ססגוניים, כוכבים עוצמתיים וכוכבים רכים.
כל כוכב ומקומו ברקיע, כל כוכב וסיפורו הייחודי.
ביהדות מציינים את יום ה-30 לפטירה, יום המציין את המעבר מתקופת אבל, לתקופה המתמקדת בזיכרון.
שמעתי פעם הסבר יפה לפסוק בתנ"ך, הסבר ההולם להפליא יום זה, בו אנו מתייחדים עם זכרם של האהובים לנו, השם יקום דמם.
בספר שמואל מתוארת תגובתו של דוד המלך לבשורה הנוראה על מותו של אבנר – שר הצבא. וכך דוד אומר "הלא תדעו הלא תבינו כי שר וגדול נפל היום בישראל".
הפרשנים שואלים מדוע דוד אומר בלשון עתיד תדעו – תבינו, האם הם לא יודעים ומבינים כבר עכשיו כי שר וגדול נפל בישראל?
וכך הסביר הרב ישראל מאיר לאו, לעומד תחת צוק, קשה מאד להעריך את גובהו, רק אם תתרחק מהצוק תוכל לקבל מושג על עוצמתו.
וזו כוונת דוד, כולכם יודעים שאבנר שר וגדול, אבל את עוצמתו וגדלותו תוכלו לדעת רק בעתיד, כשקצת נתרחק ממותו ונקבל פרספקטיבה רחבה יותר על חייו ופועלו.
זרם של סיפורים מדהימים מציף את עולמנו.
אנשים ונשים שברגע קטן הביאו לידי ביטוי יכולות מופלאות שהיו גנוזות בהן והתפרצו בשעת מבחן.
סיפורים על חיי שגרה של הנרצחים והנופלים, על חיי יום יום מלאים וגדושים בעשיה ערכית.
הימים שחולפים, הסיפורים אליהם אנו מתוודעים, המחשבות והתובנות. מרכיבים פאזל ענק של הדמות המיטבית כמוה נשאף להיות, אליה נחנך את ילדינו.
תפקידנו וחובתנו לא להרפות, לזכור, להתבונן וללמוד.
.
לזכרם – למען כולנו.
