לעיתים, מהדורות החדשות מחזירות אותנו חצי שנה אחורה. לפילוג, לפלגנות, לרעל שזרם ברחובות ובמדיה, כל מה שקיוינו שכבר השכלנו לגנוז לנצח.
השבוע אנו לומדים על הצרעת – מחלה רוחנית שיש לה סימפטומים גופניים (אין זו אותה מחלת עור שחוקרים מסוימים טעו ושייכו אותה לצרעת המקראית). והתרופה למחלה זו גם היא משלבת אלמנטים גופניים ורוחניים גם יחד.
חז"ל מסבירים שצרעת באה לאדם שחוטא בגאווה ולשון הרע, שני הגורמים העיקריים היוצרים פירוד ופילוג בתוך החברה. ולכן גם הריפוי של המחלה תואם לתפיסה זו.
השלב הראשון בטיפול הוא הסגר בן שבעת ימים, בו יחווה המתגאה/ מדבר לשון הרע, את טעמו המר של הנידוי החברתי אותו גרם לאחרים. חוויה זו תביא אותו לחשב מסלול מחדש.
אחרי שבוע זו עליו לנקוט בפעולה סמלית: הבאת עץ ארז – סמל הגאווה, עם צמר צבוע בדם תולעת כרוך באזוב (תולעת מבעלי החיים הפשוטים ביותר, ואזוב – מהפשוטים בעולם הצומח) ושתי ציפורי דרור (סמל הפיטפוט האינסופי המשוחרר מכל גבול). את אחת הציפורים ישחט על מי מעיין (המים מסמלים את ההטהרות והיציאה לחיים חדשים) ואת הציפור השניה ישלח לחופשי (סמל לשחרור מההרגל הרע של הפיטפוט המיותר).
רק אחרי כן יכול המצורע לחזור למחנה מתוך תקווה שההסגר והמעשים שאחריו גרמו לו להפנים את חשיבות האחדות והיחסים החברתיים המתוקנים.
בואו ונזכר מחדש, כי המכנה המשותף שלנו גדול הרבה יותר והרבה יותר חשוב מהסוגיות שבשמם נוצרת המחלוקת.
שבת שלום.
