בשעות האלו כשכל עם ישראל ממתין בציפיה דרוכה להתחלת מימושו של הסכם החזרת החטופים, היום יום מקבל פרופרציה.
המחשבה על חיי החטופים מעוררת חלחלה, מה הם אוכלים? איפה הם ישנים? ובעיקר איך הם מרגישים? ומה הם חווים?
מה זה לעומת השטויות שהעסיקו אותנו עד לא מזמן.
בפרשה יש התייחסות מעניינת לנושא ולקח קטן בצידה.
יעקב בורח לחרן מפחד אחיו עשיו. הוא פונה לאלוקים בבקשה קטנה וקצת מוזרה "ונתן לי לחם לאכול, ובגד ללבוש" האם לא מובן מאליו שהלחם הוא לאכול והבגד ללבוש?
יש פה מסר. נכון, בגד אופנתי הוא צורך, אך פחות מהצורך הבסיסי בבגד.
גם אוכל טעים/ מגוון/ חדשני, הוא אכן צורך, אבל לא מהותי כמו הצורך באכילה.
אם החוסר הוא באופנה, אז כדאי גם לדייק את הבקשה. במקום לבקש בגד ללבוש, נבקש בגד אופנתי.
חוסר הבדלה בין הצרכים, יוצר בלבול וגורם להשקיע בצרכים שוליים כמו בצרכים מהותיים ואולי אפילו יותר מהם.
היכולת לדרג את הצרכים נכון מאפשרת לנתב את היכולות שלנו בצורה מושכלת ולהשקיע במה שבאמת צריך להשקיע.
שבת שלום,
בתפילה ותקווה להשבת כל החטופים והחטופות במהרה.
