השבוע נתחיל את חומש במדבר, הרביעי מחמשת החומשים. שם הספר מרמז על תוכנו – תיאור 40 שנות נדודי עם ישראל במדבר. אך בלשון המשנה נקרא החומש "חומש הפקודים", כלומר הספר בו נערכו המפקדים. על שם שני המפקדים שנערכו לעם ישראל במדבר, האחד בכניסתם למדבר והשני לקראת כניסתם לארץ.
הפרשנים תמהים: הלא במדבר ארעו המון דברים משמעותיים לעם ישראל, למה ראו חז"ל להתייחס בקריאת שם החומש דווקא לשני מפקדים אלו?
הלא לכאורה המפקד הוא רק תהליך טכני, כלי לדברים מהותיים יותר.
אחת התשובות נרמזת בפסוק המצווה על המפקד הראשון "שאו את ראש בני ישראל". מפקד הוא לא סתם ספירה כמותית, להבדיל מספירה או מניה, המפקד הוא מלשון פקודה/תפקיד. המפקד נותן לכל יחיד את התפקיד הייחודי שלו בתוך החברה כולה.
התורה באה להדגיש את השילוב העדין בין התפיסה הרואה באדם כחלק מהחברה כולה, בורג קטן במכונה הגדולה, לבין התפיסה הפוסט מודרנית הרואה באדם יצור אינדיבידואלי.
אכן האדם הוא חלק משלם, אבל אין אפילו אדם אחד שיש מישהו זהה לו. לכל אחד מאתנו היכולות המיוחדות שלו והתנאים המיוחדים לו וגם המטלות הערכיות שעליו ורק עליו לבצע.
המפקדים מציינים את חלוקת התפקידים הזאת, זו בעצם מהותה של החירות האנושית, היכולת שלי לבצע את התפקיד שהוא רק שלי. לתובנה זו רצו חז"ל להפנות את תשומת לבנו בתחילת החומש המתאר את תהליך היווצרות העם.
בתפילה לשבת שקטה ורגועה.
שבת שלום
