איך אתם מבינים את זה ש-92% מהחיים אנחנו עובדים, 8% אנחנו במנוחה או חופש❓ האם אנחנו "עובדים בין חופשות" או 🔄 "חופשים בין העבודות"
האם התכלית של העבודה שלנו היא המנוחה, ואנחנו עובדים כדי להגיע בסוף לחופשה – או שהתכלית היא העשייה, והמנוחה רק מספקת לנו את האנרגיות לכך?
את התשובה כותב רש"י בפרשת בראשית. עם השלמת היקום המרהיב, אלוקים "יוצר" את המנוחה: "מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? מְנוּחָה. בָּאָה שַׁבָּת – בָּאָה מְנוּחָה"
מנוחה איננה רק היעדר העשייה, היא הרגע בו אנחנו מתבוננים בעשייה, בתוצר, ונהנים ממנו. חווים את הרגע, ומכירים בטובה. לכן הרגע הזה הוא ה"תכלית" של העשייה. וכך מכונה השבת בתפילה "תַּכְלִית מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"
כי אלמלא המנוחה ביום השבת, אימתי היית נח?
אימתי היית בא אליך־עצמך?
היית בא אל אשתך ובניך?
אימתי היית בא אל השמים שלך שעל הארץ?
כשיהיה לך פנאי? אבל אימתי יהיה לך פנאי?
האם רשאי אתה שיהיה לך פנאי?
בלי הפסק עובד העולם מסביב לך.
האנשים יוצאים דחופים ומבוהלים ברדפם אחר רווח ופרנסה, אחר עושר וגדולה ולא ינוחו אף רגע.
כל אחד חוגר שארית כחו ללכת הלאה הלאה, לעבור את חברו
מי שאינו הולך קדימה נסוג אחור; מי שמשרך דרכו נרמס תחת רגלי הזריזים, העוברים עליו במרוצתם, "יום ולילה לא ישבותו"
ואתה, בן־אדם, היית רוצה לעמוד רגע, לנוח מעט, לנוח מעבודתך הקשה, מיגיעתך הרבה, מדאגתך הגדולה
(רבי שמשון רפאל הירש, "עונג שבת")
