מאז ומתמיד ידע עם ישראל כי כשקשה, מרימים עיניים לשמים ומבקשים. כשהקשה נהיה קשה מאוד, היו בני ישראל מתעטפים תפילה וזעקה והיו מבקשים מאלוקים שיוציאנו מצרה לרוחה ומאפילה לאורה, ויגאלנו ברחמים.
אחת התפילות שהכי מזוהות עם קושי וצרה היא ללא ספק תפילת אחינו כל בית ישראל. תפילה קצרה זו מופיעה כבר בסדר רב עמרם גאון ובמחזור ויטרי, וכנראה חוברה בימי הגאונים. היא נאמרת עד היום בבתי כנסת בתפילת שחרית אחרי קריאת התורה בציבור, בימי שני וחמישי .
במילותיה הקצרות מקופלות אמונה, תקוה ותפילה. ותחנונים יש בה, של עם ישראל איש על אחיו באשר הוא.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְאִמְרוּ אָמֵן
* המקום- כינוי לקב"ה
* השתא בעגלא ובזמן קריב- מארמית- עכשיו, במהרה ובזמן קרוב
